החלטה בתיק ת"ט 23710-12-11

עפ"י החלטת רשם ההוצל"פ מיום 11/12/2011, הגיש המבקש התנגדות יחד עם בקשה להארכת מועד.

ההתנגדות מתייחסת לבקשת ביצוע מתאריך 18/01/2004, שהוגשה לביצועו של שטר חוב ע"ס 10,000ש"ח.

המבקש מציין בבקשתו, כי לראשונה נודע לו אודות תיק זה ביום 1/12/2011.

הבקשה נסמכת בתצהיר, בה מצהיר המבקש, כי ב-1/12/2011, נודע לו מבנק ערבי ישראלי, כי

על חשבונו הוטלה הגבלה שמקורה בתיק ההוצל"פ נשוא ההתנגדות.

לאחר מכן פנה אל לשכת הוצל"פ חדרה, שם נאמר לו, כי בתיק יתרת חוב בת 142.00ש"ח.

המבקש מציין, כי אינו מכיר את המשיב, מעולם לא קיבל "כל מסירה במסגרת התיק הנ"ל" לא חתם בעבורו על מסמך כלשהו וכן, כי החתימה המתנוססת על שטר החוב אינה חתימתו והיא מזויפת.

המבקש הוזמן ע"י ב"כ המשיב, כך עפ"י תצהירו לפגישה במשרד ב"כ המשיב ביום 05/12/2011 בשעה 08:30 בבוקר, "כדי להסדיר את העניין" ובדיעבד ב"כ המשיב והפקידה לא נכחו שם.

החלטתי מיום 22/12/2011 הזמינה את תשובת המשיב, בתוך 20 יום.

משום מה, הוגשה תשובת המשיב (לבקשה שהוא עצמו הגיש... ביום 2/1/2012), התשובה אינה אלא חזרה על הבקשה.

ביום 24/1/2012 הוגשה תשובת המשיב המציינת, כי החייב 2 בתיק ההוצל"פ הגיש התנגדות בעבר, היא התקבלה בבית משפט השלום בחדרה ולימים ניתן פס"ד הדוחה את התביעה השטרית כנגד החייב 2.

הוגש ערעור לביהמ"ש המחוזי בחיפה, אשר התקבל ברובו. מאז התקבל הערעור חלפו מספר שנים.

עתה מבקש החייב 1, להתחיל את כל ההליכים בענייננו מחדש, כיון שלא הוגשה ע"י התנגדות במועד.

התשובה מציינת, כי המסירה בתיק ההוצל"פ בוצעה לידי אביו של החייב לפני כ-8 שנים, ובין לבין, נהנה החייב 2, מפסיקת הוצאות לטובתו אשר הקטינו את קרן החוב.

פסיקת הוצאות הינה חיוב החל אך ורק כלפי החייב 2 ולא כלפי החייב 1.

לכן, מציין הזוכה, הגיש בקשה ליחד את תיק ההוצל"פ, אך ורק כנגד החייב 1, על מנת שיועמד לפירעון מלוא החוב בלא הסכומים ששולמו לחייב 2.

עפ"י האמור בתשובה, טרם ניתנה החלטה בבקשת המשיב (הוגשה ככל הנראה בתיק ההוצל"פ ליחד את האכיפה בתיק ההוצל"פ).

המשיב מציין, כי עפ"י נתוני תיק ההוצל"פ האזהרה לחייב הומצאה לידי אביו של המבקש, ביום 28/1/2004, ע"י אחד מפקידי הנהלת בתי-המשפט.

מכאן, שההתנגדות הוגשה כ-8 שנים לאחר המועד ולא 20 יום לאחריו.